בתחילתו של כל פרויקט אני מגבש את הקונספט העיצובי מתוך שלוש שכבות השראה מרכזיות: החלל- הבית, המרחב- הסביבה, והאדם- הדייר.

החלל, אינו נתפס כמבנה פונקציונלי בלבד, אלא כאירוע מרחבי טעון-זירה שבה מתקיימים יחסי גומלין בין גוף למעטפת, בין חומר לרגש, בין שקט לתנועה.
אני רואה בבית ביטוי מוחשי לזהות אישית ותרבותית, מקום שמגלם אינטימיות, שייכות וזיכרון.

הסביבה, מתפקדת כמצע חי ודינמי להיווצרות הפרויקט, הטופוגרפיה, האור המקומי, ההיסטוריה והמרקם העירוני או המקומי-כל אלו הופכים לחומרי גלם תכנוניים. עבורי הסביבה אינה רק הקשר, היא שותפה. התכנון שלי שואף לשלב בין נוכחות לבין התאמה, ליצור חלל שמהדהד את המקום שבו הוא מתקיים אך גם מוסיף לו עומק ומשמעות.

הדייר, ניצב במרכז. אני מבסס את תהליך העבודה על הקשבה אמיתית, המאפשרת לזהות העמוקה של הדייר לבוא לידי ביטוי בחלל. דרך דיאלוג פתוח ומדויק, נבנית שפה עיצובית אישית, שבה הצרכים, ההרגלים והשאיפות מקבלים צורה, טקסטורה וקצב.